<h1>חשק שלמה על שיטה מקובצת</h1>
<h2>דף ב:</h2>
גמרא מאי לאו אעובר. קאמר דקונסים אותו לפדותו דלא עשה יפה כשמכרה לגוי דבנתעברה קאי דנותן לגוי בהמה מעוברת בקבלה שיחלוק בולדות ולא קאי אבהמה כי אם אעוברה דבהמה כוליה דישראל היא. א)לא אבהמה דמפקיע' דאינה שובתת בשבת א"נ ס"ל דמוכר בהמה לעוברה דבעי' לקמן אי אסור אי מותר בין לר"י בין לרבנן ס"ל דאסור ומשום בהמה קאמר אינו רשאי ומיירי בנותן בהמה לגוי בקבלה בין מעוברת בין אינה מעוברת. (גליון). [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל לא אבהמה ומיירי בנותן בהמה לפטומה דמפקיע מקדושתה שאינה שובתת וכו'.
<h2>דף ד.</h2>
גמ', כהנים ולוים פטרו עצמן מק"ו. וא"ת בלא ק"ו תיפוק ליה מתשובת ריב"ז להגמון וכו' כן מצאתי וע"כ צריך לומר הכי והאמת כן דאל"כ קשו קראי אהדדי וי"ל דמילת' דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא א"נ מפני שאמת הדבר דהפקיעו עצמן מכח ק"ו דהכא תירץ לקמן הכי דלא קשה קראי אהדדי ע"כ תוס' חיצוניות. א)באדם י"ל קו' מצינו לשנויי אלא דישראל לחודייהו עכ"ל לפי שמקצתן פטרו הלוים ומקצתן הוצרכו לפדות עצמן אבל בכורי הלוים שכולן פדו את עצמן לא הוזקק למנותן תוס' הרא"ש ז"ל כך מצאתי כתוב על הגליון ולא ידעתי את מקומו היכן חניותו. [שיטה מקובצת]. א) אולי דצ"ל ובאמת י"ל הקושיא דמצינו לשנויי דלא מנו אלא בכורי דישראל לחודייהו לפי וכו'.
<h2>דף ה.</h2>
תוס' ד"ה ומנה של קדש כפול היה וכו', היה לו למנות במנ'. נ"ב שהוא חשבון יותר גדול (תוס' חיצוניות). וי"ל דמשקל של מנה לא היה עדיין בימי משה דלא מישתמיט קרא באורייתא לכתוב מנה. והא דקאמ' הכא מאה ואחד ככר וי"א מנה מיבעי ליה לאו דוקא דהו"ל למכתב מנה ועיקר פרכא לא הוי אלא משום דהו"ל למכתב מאה ואחד ככר אבל מהי"א מנים יזכור חשבון הסלעים והתלמוד קיצר בלשונו ומיהו יש לדחות דמ"מ א)יש לו למנות החשבון בככרים כיון שכבר התחיל לעשות חשבונו בככרים. (תוס' חיצוניות). [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל ויש לדחות דלא רצה למנות כחשבון המנים כיון וכו'.
<h2>דף ה:</h2>
[כריתות ד' ע"א] גמ', מה לכשב ועז שכן נתרבו אצל פסח. ה"ה דהוי מצי למימר אצל תמידא). הרא"ש ז"ל. [שיטה מקובצת — כריתות]. א)0אינו מובן דהא בתמיד כתיב כבשים בני שנה ומהיכא תיתי נימא דעזים כשרים לתמיד וצ"ע.
<h2>דף ו:</h2>
גמרא, סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי דשרייה רחמנא וכו'. מתוך הלכה זו תמצא פרכא אחריתי דבפ' אלו טרפות [חולין ס"ד ע"ב] אמרינן מנין לביצת טמאה שהיא אסורה שנאמר [ויקרא י"א] ואת בת היענה והשתא למה לי קרא הא פשיטא דכל היוצא מן הטמא טמא דמהאי טעמא אסרינן לקמן [ז' ע"ב] מי רגלים של חמור ומשמע בהלכות גדולות דאצטריך קרא לדקדק על ביצת עוף טהור שהיא מותרת שפירש בהלכות גדולות בפ' גיד הנשה וביצת טהורה גופה מנלן דשריי' מדגלי רחמנא בבת היענה דביצת עוף טמא אסיר מכלל דביצת טהורה שריא ואין הלשון משמע כן אלא משמע דלאסור ביצת טמאה אצטריך קרא ויש לפ' הטעם משום דחידוש הוא הא דביצת טהורה שריא כדקאמר הכא גבי חלב דכי אבר מן החי הוא ושרי והילכך אפילו בטמאה נמי וביצת עוף טהור דשריא נפקא לן מדדרשינן גבי שילוח הקן [חולין ק"מ ע"א] תקח לך ולא לכלביך דממעטינן מינה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא וניחא נמי השתא הא דאמרינן בסוף אלו טרפות [שם ס"ד ע"א] גבי ביצת השרץ שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ דמשמע הא לא רקמה לא משום דבשרץ לא כתיבא קרא ואשתרי מטעם חידוש כמו דטהורה ומיהו קשה כיון דביצת השרץ לא ילפא מביצת עוף טמא כ"ש ביצת טריפה ובריש מס' ביצה [ג' ע"ב] משמע דאסירא מדאורייתא וי"ל דמסתברא דעוף מעוף ילפינן אע"פ שזה מין היתר אבל ביצת השרץ אדרבא מסתברא דילפינן מטומאה דדרשינן בפ' העור והרוטב [חולין קכ"ו ע"ב] דלטומאה בעינן רקום מדכתיב השרץ מה שרץ שריקם אף ביצת השרץ שריקמה דשפיר ילפינן איסור מטומאה כיון דאשכחן במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח [ט"ז ע"ב] דמשוי להו לענין בכעדשה ואע"ג דהשתא איכא תרתי דאתו מחי ושרו כגון חלב וביצים מ"מ חשיב להו חידוש שפיר משום דאין שניהם באים מחי בענין אחד וכן יש לפרש גבי דבש דבורים דלקמן [ז' ע"ב] דלא דמי לחלב א"נ כיון דכל שאר אבר מן החי אסור מיקרו הני חידוש ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין דטמא בין דטהור מההוא טעמא דרשינן לקמן [שם] הני יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע האייל שנקרש וכן עור הבא כנגד פניו של חמור דמסתבר דהיינו טעמא דשרי משום דאתי משכבת זרע של חמור ונקרש מעצמו ונעשה עור ולא שייך ליצירת הולד מידי ולכך מותר דמתחלתו בא מחמת השכבת זרע דהוי כנבילה מסרחת ושרי ולבסוף אע"פ שנקרש ונעשה עור מ"מ מותר הוא כמו אפרוח ביצת טריפה שהוא מותר דכי קא גדיל פרשא בעלמא הוא [עי' תמורה ל"א ע"א] וכולהו ביעי נמי משכבת זרע קאתו ושרו מההוא טעמא חוץ מביצת טמאה שאסר הכתוב ולהכי אצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מינה כדפרישית ומיהו אין מתיישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובות כבשר כדמוכח בפרק קמא דביצה [ז' ע"א]. (תוס' כת"י). כך מצאתי בתוס' כ"י א)והוא חסר בספרי הדפוס ולקמן [ז' ע"ב] גבי עור הבא כנגד פניו של חמור כתבו בתוס' פירשתי לעיל ולא נמצא בדפוס שפירשו לעיל דבר מזה ובכאן היינו פירושם. [שיטה מקובצת]. א) כל דברי התוספות כת"י אלו שהביא רבינו בכאן נמצא בתוספות בחולין [ס"ד ע"א] ד"ה שאם. ע"ש.
גמ', וחלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי. וא"ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם [בראשית י"ח ח'] ויקח חמאה וחלב ובודאי לא האכילם איסור דקיים אברהם אבינו כל התורה כולה ואומר ר"י מפריש דהוה סבור שהם בני נח ולא נצטוו על כן כי אין זה מז' מצוות בני נח שקבלו עליהם ואף בירושלמיא) משמע דאכלו בשר וחלב דקאמר שא"ל הקב"ה כשבקשו שתנתן להם התורה אין אתם ראויים לקבלה שמיד שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב אוכל מביאין לו בשר נוטל ידיו אבל אתם אכלתם בשר בחלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב. (תוס' חיצוניות). [שיטה מקובצת]. א) בירושלמי לפנינו לא נמצא זה אבל כ"ה במדרש [שוחר טוב תהלים ח'] ובפסיקתא רבתי בפ' עשר תעשר [פיסקא כ"ח] ע"ש.
<h2>דף ח.</h2>
תוס' ד"ה הדולפנין וכו', בתוספתא יולדין ומגדלין מבני אדם. [צ"ל] בתוספתא דקתני ויולדין ומגדלין מבני אדם. ד"ה אימר יצתה רובה וחזרה וכו', ביצים בליל שני של יו"ט של גליות חוץ משני ימים טובים של ראש השנה. [צ"ל] ביצים מן העובד כוכבים בליל י"ט ב' בשני ימים טובים של גליות אבל לא בשני י"ט של ר"ה. ד"ה תרנגולת וכו', מפרש שקדים. [צ"ל] מפרש אילן שגדלים בו שקדים. שם, מתרגם ירושלמי לוזים מקל שקד מתרגם חוטרא דלוזא וי"מ מקל שקד אחד לכ"א אף מי"ז בתמוז לתשעה באב כן וינאץ השקד מתרגם שיגדא ויגמל שקדים [מתרגם] וכפית שגדין עוד אמרינן וינאץ השקד זה לוז של שדרה ממנה עתידים מתים להחיות לעתיד לבא לוז תרגום של שקד. [צ"ל] בתרגום ירושלמי לוז וכן מקל שקד (דבטנים ושקדים מתרגמינן לוזים ירושלמי וכן מקל שקד) מתרגמי' חוטרא דלוזא וכן איתא במדרש [קהלת רבה פי"ב סי' ח'] מקל שקד אני רואה מה שקד הוא כ"א יום משעת חנטה עד גמר פירותיו אף מי"ז בתמוז עד ט' באב ובתרגום קהלת וינאץ השקד ותציץ א)ריש שקדותא בכחשותא מן שגדיא ותרגום ויגמול שקדים וכפות שגדין עוד אמרו במדרש [שם סי' ה'] וינאץ השקד זה לוז של שדרה ובמדרש מפורש גבי וינאץ השקד שממנה עתידים מתים להחיות לעתיד לבא והוא קליבוסת דשבת פרק שואל [דף קנ"ב ע"א] אלא שבמדרש קרי לוז על שם השקד. ד"ה באילן תות וכו', דהכי אמרינן באילן דגן דאתיא כמ"ד. [צ"ל] דהכי נמי אמרינן באילן תבואה ואע"פ שפי' הקונטרס כמ"ד. ד"ה באילן תות וכו', לתבואה אילן ולא מברכין בהם פרי העץ ומיהו תותים הגדלים באילן מברכין פרי העץ אבל לא אתותי שדה דאי שקלת לפירא לא הדר גווזא ומפיק ואין מברכין פרי העץ אלא כי הדר גווזא ומפיק. [צ"ל] לתבואה מין אילן מ"מ לענין ברכה לא משתמיט בשום דוכתא שיברכו בכוסס חטה בורא פרי העץ ועוד דהא פשיטא שיש באילנות גדולים תותים גדולים מברכין עליהם בורא פרי העץ שהם אילן גמור אבל יש מהם שגדלים כמין עשבים ואמרינן בברכות [מ'0ע"א] כל היכא דאי שקל וכו' פי' שבאותו מקום שנלקט ממנו והפרי חוזר לשנה אחרת ומוציא פרי אחר מברך פרי (האדמה) [העץ]. ד"ה הקוף והקיפוף וכו', ויש גרס קיפוד בדל"ת. [צ"ל] ויש גורסים קיפוד בדל"ת. ד"ה בנות שוח וכו', בירושלמי בכל שנה חונטין בה פירות ופירות שחונטין בשנה אחת אין נגמרין. [צ"ל] בירושלמי שבכל שנה חונטין בהן פירות אלא שפירות שחונטין בשנה זו אין נגמרין. שם, אלא עשרים מנייהו כגון כו' שנים ופ"ק דע"ז גרס מוכססים בנות שוח מין אחד וכן שמו וקשה במסכת דמאי תנן הקלין שבדמאי לא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ופ"ק דמסכת ע"ז מפרש תאיני. [צ"ל] אלא עשרה (בכל) מנייהו כגון כו' שנים ונראה לר"ת דגרסינן מוכססין בנות שוח והוא מין אחד וכן שמו ומיהו קשה ממס' דמאי הקלין שבדמאי ומייתי לה בפ' כיצד מברכין דחשיב בנות שוח גבי הקלין שבדמאי שלא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ועוד דפ"ק דעבודת כוכבים מפרש בנות שוח תאנים. שם, ופרק ג' דנדרים בנות שבע כו' מינין דאמר אילו הייתי כו' שבע בתוך הכלכלה הייתי אומר כו' מותרות ונראה בנות שוח ושבע מיני תאנים. [צ"ל] ופ' ארבע נדרים [דף כ"ז ע"א] משמע בנות שבע כו' מינין הם דאמר אילו הייתי כו' שבע הם בתוך הכלכלה הייתי אומר כו' מותרות ונראה דבנות שוח ובנות שבע הכל מיני תאנים. שם, יפות כדמשמע בשביעית. [צ"ל] יפות הם כדמשמע בההיא (דשביעית) [דשבועות]. שם, אדם מן היפות אכל ונקראו שבע מן שבעת ימי אבלות ושוח שגרמו שוחה ותולין הקלקלה במקולקל. [צ"ל] אדם הראשון מן היפות אכל ולפיכך נקראו בנות שבע על שם שגרמו שבעת ימי אבלות ומה שנקראו הרעות בנות שוח על שם שגרמו שוחה יותר מסתם תאנים לפי שתולין הקלקלה במקולקל. [שיטה מקובצת]. א) צ"ל ריש שזרתך מן (כחשיתא) [כחישותא] כשיגדא ותרגום וכו'.
<h2>דף י.</h2>
[כריתות כ"א ע"א] רש"י ד"ה נבלת בהמהא). דאי בחלב בהמה טמאה למאי איצטריך למיתני כיון דתנא בהמה טמאה דבטמאה אין חילוק בין בשרה לחלבה. [שיטה מקובצת — כריתות]. א)0נראה דצ"ל בהמה טמאה וחלב לא גריס הכא דאי וכו'.
<h2>דף יג.</h2>
גמרא, אלא אמר רבא ל"ק הא ר"א דמקיש וכו'. צ"ל דרבא לא ס"ל כרב נחמן דאמר מצוה להשהותו דא"כ לא הוצרך לומר הא ר' אליעזר הא רבנן דלרב נחמן ניחא הך ברייתא דמצוה להשהותו ודאי מצינן לפרושי א)דשנוייא באפי נפשה קמשני ולא נימא דהא דקתני אין בפטר חמור פחות מל' יום מיירי לומר שאינו עובר עליו כרב ששת אלא כר' אליעזר ובדיעבד נמי אינו פדוי אם פדאו תוך ל' יום או למצוה מיהת דמצוה להשהותו דהך פדיון דפטר חמור לאלתר כרבנן ובקונט' פי' לא כרב נחמן מתרצא אלא כרב ששת וצ"ע למה לא פי' רש"י דהוי שנויא באפי נפשה היא. (תוס' חיצוניות). [שיטה מקובצת]. א) אולי צ"ל דלר"נ ניחא הך ברייתא דמצי' לפרושי דמצוה להשהותו קאמר אלא דשינויא וכו'.
<h2>דף טו.</h2>
גמרא, אי מה צבי ואיל חלבן מותר וכו'. ק"ל אמאי לא פריך אי מה צבי ואיל חלבןא) מותר כו' וכי תימא הכי נמי והא תנן במתני' ולדן וחלבן אסור ונפקא מינה דלא הוה מצי לשנויי כדשנינן לקמן ואולי דגרסי' חלבןב) ומחלבו קא פריך מיהו ק"ל דהא קאמר בתר הכי דכי כתיב כרת אאוכל חלב וכו' ומשמע דחלבן גרסי'. (גליון תוס' חיצוניות). [שיטה מקובצת]. א) ר"ל ח0ל0ב של נקבה. ב) נראה דר"ל דגרסי' חַל0ב0ן בשני קמצין.
<h2>דף טז:</h2>
תוס' ד"ה אין מקבלין וכו', נקט ליה משום סיפא מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים עכ"ל. וז"ל תוס' חיצוניות והקשה ר"י לפי' רש"י ז"ל דהא גם זה אינו חידוש דהא אפילו רבית קצוצה מקבלין מן העובדי כוכבים כדתני לקמן [ב"מ ע' ע"ב] סתם ומלוין להם ברבית וכ"ש אבק רבית לפי' רש"י לכך נראה לר"י כפי' ר"ת דפי' כך דינא דקבלת צאן ברזל כגון שנתן לו צאן במאה דינרי זהב והן מלוה גביה וכל אחריות הצאן על המקבל כאילו הן מכורין אצלו והתנה לו זה שכל זמן שמעכב המעות יעלה לו המקבל מן הגיזות ומן הולדות שוה סלע שכר בכל שנה ושנה ורבית קצוצה הוי דאי לאו הכי מאי אתא לאשמועינן הא מפרש לעיל [שם ס"ח0ע"א] אפי' למחצית שכר אסור והכי משמע בברייתא דאיזהו נשך [שם ס"ט ע"ב] דהוי טעמא דקבלת צאן ברזל משום רבית קצוצה כדפרישית דההיא דמקבלין צאן ברזל מן העובדי כוכבים היינו כעין השם פרה לחבירו ואמר הרי פרתך עשויה בשלשים דינרים ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה א)ולהכי צאן ברזל אסור והשתא פריך למימרא דברשות דמקבל קיימא. וא"ת מנליה לתלמודא דמתניתין מיירי מדאורייתא דמשום הכי פריך ואין לומר משום דתני התם מפני שהוא רבית דהא לעיל [שם ס"ד ע"ב] נמי תני ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית אע"ג שהוא מדרבנן וי"ל דע"כ מדאורייתא דאי מדרבנן לא אשמועינן מידי דהא אמרינן התם לעיל בסמוך [שם0ס"ח0ע"א] גבי הא דחנוני אפילו למחצית שכר אסור. ע"כ. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל דעל הא דתני שם אין מקבלין וכו' מסיים אבל אמרו השם פרה לחבירו וכו' אלא לאחר מיתה אלמא דצאן ברזל היינו כעין השם פרה ולהכי צאן ברזל אסור וכו'.
<h2>דף כג.</h2>
רש"י ד"ה מה טעם וכו', גמורין לרבנן כיון דבטלה לר"א הואיל כו'. ס"א גמורין לר"א הואיל כו'. שם, דבטלה לר"א הואיל. [צ"ל] דבטלה ולר"א הואיל. ד"ה גזירה וכו', מייתי לה ומערב לה בקב. [צ"ל] מייתי ליה ומערב ליה בקב. שם, וקסבר איבטלה לקב קמא ברובא דהאי קב ועוד וכיון. [צ"ל] וקסבר איבטליה לקב טמא ברובא דהאי קב ועוד ממין זה וכיון. שם, מתורת טהורה ומצטרף עם זה. [צ"ל] מתורת טהרה ומצטרף זה עם זה. ד"ה ואי אמרת טומאה וכו', אפר במגע לא מטמא דכיון. [צ"ל] אפר לא מטמא במגע דכיון. ד"ה בטילה בשחוטה. מה"ד נבילה בטילה בשחוטה. ד"ה דאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה. ומאן. [צ"ל] דאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה שלא תטמא לעולם במשא ולא אדם וכלים כנבילה וה"ג לפי שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה ומאן. שם, לה פרחה טומאה. [צ"ל] לה דפרחה טומאה. שם, אחר חתיכת. [צ"ל] א)אחר הרוב ואמרי' באחד הטהרות נגע אבל במשא תטמא דהא מ"מ הטומאה נשא, הס"ד. ומה"ד בטלות זו בזו כדפרישית חתיכת. [שיטה מקובצת]. א) נראה דגרס ברש"י דאזלינן אחר הרוב ואמרינן כו'.
<h2>דף כד:</h2>
גמ', אמרי כי קמבעיא ליה לרב אחי יולדת קמבעיא ליהא). כלומר אי מחזקינן לה דחזיר שכרוך אחריה כיולדת דבר או לאו ולבכורה וה"ה לאכילה נמי אליבא דרבנן כלומר הא דאמור רבנן דמרחמת אע"ג דלאו יולדת מעולם ה"מ אי הוה מינה זה שיונק אבל האי כיון דחזיר הוא הא אפילו רבנן מודו דודאי לא מרחמא אלא א"כ ילדתה ולאכילה גרידתא קא בעי לרשב"ג דאת"ל שהוא אמר יולדת מרחמא וולד שאינו שלה היינו מינה (נתלא) [דטלה] אבל חזיר ודאי לא מרחמא עליה אלא א"כ ילדתו או דלמא דלאו מינא נמי מרחמא אע"ג דלא ילדתו הואיל וכבר ילדה ולבכורה לא צריך למבעי לרשב"ג דס"ל דאין מרחמא אלא א"כ ילדה כבר. [שיטה מקובצת]. א)0כ"ה גי' רבינו בגמ' יולדת קמבעי ליה וכ"ה גי' רגמ"ה כאן בד"ה לרב אחי.
<h2>דף כז.</h2>
גמרא, אם היה כהן לכהן אסור. בקצת ס"י כתוב כאן א)ר"ש בן אלעזר אומר אף במתנות כהונה כן כיצד ישראל שהפריש מאתים זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר ואמר הילך סלע ותנם לבן בתי כהן מותר ואם היה כהן לכהן אסור ות"ק וכו'. כן נמצא בקצת ס"י ורש"י לא גריס לה ואנה ה' לידי אח"כ תוס' הרא"ש ז"ל ומצאתי שכתב וז"ל ר"ש בן אלעזר אומר אף מתנות כהונה כיצד ישראל שהפריש ר' זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר וכו' כך מצאתי בספרי ספרד ונראה דה"פ שהפריש מאתים זוז להלוותן לכהן להיות מפריש עליהן מתנות כהונה בכורות וזרוע ולחיים והקבה כההיא דפ' כל הגט [גיטין ל' ע"א] המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן והולך ודוקא בכה"ג הוא דשרי אבל אם כבר הפריש המתנות או נולד הבכור אסור לקבל טובת הנאה דילמא אתי למטעי בהו כיון שכבר הופרשו ולומר שנתחללה קדושתם ולהכי לא גריס רש"י ות"ק מ"ט לא אמר מתנות כהונה אלא גריס ותנא מ"ט משום דאף רשב"א מודה במתנות כהונה שהופרשו. ע"כ. [שיטה מקובצת]. א) וכ"ה בתוספתא דדמאי פ"ה ע"ש.
<h2>דף כח:</h2>
גמ', רבה בר בר חנה שח, [צ"ל] רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שח. יקבר וישלם מביתו. על תיבות וישלם מביתו רשום קו למעלה להורות כי ראוי למחקו. ודברי הכל תנא, [צ"ל] ודברי הכל. וישלם מביתו. תנא. מתני', וטיהר את הטמא. עיין ב"ק [ק' ע"א] בתוס'. גמ', היכי דמי אי דאמר, [צ"ל] היכי דמי דאמר, תיבת אי(ן) נמחק. מתני', (ואמר) תודוס, [צ"ל] אמר תודוס, ס"י תודרוס. יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, [צ"ל] יוצאים מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה. ר' טרפון אתה מומחה. [צ"ל] ר' פטור אתה שאתה מומחה, ועל תיבת א)טרפון נרשם קו למעלה להורות כי ראוי למחקו. גמ', משנה וטעה, [צ"ל] משנה הוא והטועה. קאמר חדא דטעה בדבר משנה חוזר ועוד, [צ"ל] קאמר ליה חדא טעה בדבר משנה את ועוד, ותיבת חוזר נמחק. [שיטה מקובצת]. א) וכן בסנהדרין ל"ג ע"א ליתא לתיבות ר"ט ואולי דצ"ל דתיבות ר' טרפון נמחק ועי' כתובות דף פ"ד ע"ב.
<h2>דף מג:</h2>
גמרא, תנא וצוארו עומד. פי' מום אחר הוא דקחשיב מלבד אותם הנזכרים במשנהא). (תוס' חיצוניות). [שיטה מקובצת]. א) ומפי' רגמ"ה כאן ד"ה ותנא משמע דמפרש דהברייתא הוא פירוש למתני' וכ"מ מד' הרמב"ם בפ"ח מהלכות ביאת מקדש הלכה א' ע"ש.
<h2>דף מד:</h2>
מתני', רוח קצרה באה, [צ"ל] רוח קצרית באה. גמ', אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, [צריך להוסיף] אמר ר' יוחנן. עיין תשובת הרשב"א [ח"א] סימן (כ') [ק']. רבים ותניא נמי הכי, [צ"ל] רבים תניא נמי הכי, אות ו' נמחק. מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין, [צ"ל] מר בר רב אשי הוה שקיל ואזיל אגודא דגמלא איצטרי' הוה קא משתין. נמצא עקר, [צ"ל] נמצא עקור. לא יהיה בך עקר מן התלמידים. [צ"ל] לא יהיה בך עקר שלא יהא ביתך עקור מן התלמידים. לא על כלי חרס ולא על מקום, [צ"ל] לא על גבי כלי חרס ולא ע"ג מקום. הני מדורי דבבל, [צ"ל] הני מדרי דבבל. אמר אביי הא איתתא, [צ"ל] אמר אביי האי איתתא. אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא, א)תיבות רבה אמר רב נמחק. מאי ניהו תנא, [צ"ל] מאי ניהו נאלא תנא. תנא משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק, [צ"ל] תנא הקין והגרבתן בעל קיק. קיין בביצים גרבתא בגיד, תיבת קיין ואות א' מגרבתא נמחק. [נ"א. צ"ל תנא הקינן והגברתן בעל קיק בביצים גברתן בגיד]. למעלה מן רכובה, [צ"ל] למעלה מן הרכובה. מתני', ביצה אחת הרי זה מרוח אשך, [צ"ל] ביצה אחת זהו מרוח אשך. כל שנימוחו אשכיו, [צ"ל] כל שנמרחו אשכיו. גמ', לרבי ישמעאל הא חסר, [צ"ל] לרבי ישמעאל האי חסר. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל תיבות רבה בר רב הונא נמחק.
<h2>דף מה:</h2>
רש"י ד"ה דמר סבר כחישותא אתחלא. מה"ד רבי סבר כחישותא אתחלא. ד"ה בוהק, שלבן ביותר. [צ"ל] בוהק לינטל"ש (שמתוך) [נ"א, (ש)מתוך] שלבן ביותר. ד"ה בהדי מומין בעי למיחשביה וכו', מומין הבאין מחמת. תיבות הבאין מחמת נמחק. ד"ה דבש וכו', מלקות כר' יהודה מוקמינן לה וכו'. [צ"ל] מלקות א)ות"כ ר' יהודה היא, הס"ד (והשאר נמחק). ומה"ד מתני', אותו ואת בנו. ד"ה צריך לפרט וכו', וכי שמע דמשום דפסולה לו. בס"א וכי שמע חכם דמשום דאסורה לו. [שיטה מקובצת]. א) אולי צ"ל והך ברייתא ר' יהודה היא, הס"ד. ובאמת בתוספתא דכריתות פ"א ר"י בעצמו הוא דמסיים הכי, וכ"ה להדיא בנזיר דף ד' ע"ש ר"י אומר וכו'.
<h2>דף מח:</h2>
גמ', דאמר רב פפא וכו'. עיין [קדושין דף י"ג ודף כ"ט]. עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה, [צ"ל] עשרה זיןא) לזה עשרה זין לזה, ותיבת זוז נמחק, וכצ"ל לקמן. בין דלקוחות וחמש, [צ"ל] בין דלקוחות אלמא חמש, אות ו' נמחק. אסיפא נתחייבו הנכסים, [צ"ל] אסיפא ר' יהודה אומר נתחייבו הנכסים. הא אישתעבדי להו נכסי. תי' להו נמחק. ואי בחברך מסיקנא משתעבדא, [צ"ל] ואי בחברך מסקינא לדידי קדימנא משתעבדי. וכולה כלישנא קמא. ס"א וכולה כלישנא קמא עד והכא, ורש"י לא גריס. מתני', אחת בכרה וכו' מת אחד מהן, [צ"ל] אחת בכרה וכו' מת אחד מהם. אין לכהן כלום, [צ"ל] אין כאן לכהן כלום. בתוך שלשים אם, [צ"ל] בתוך שלשים יום אם. אם לשני כהנים נתנו אינן, [צ"ל] אם לשני כהנים נתנו אינם. [שיטה מקובצת]. א) עי' מוסף הערוך ערך זין ב.
<h2>דף נ:</h2>
רש"י ד"ה כסף מדינה, שמינית של כסף צורי והוא איסתירא סווסריאתא דאמרן לעיל. [צ"ל] כסף מדינה, היינו סאסריאתא דאמרן לעיל, והשאר נמחק. ד"ה שבועת הדיינין וכו', שתי מעות שהן שליש דינר ואע"ג. [צ"ל] שתי א)כסף ושתי כסף היינו שתי מעות שהן שליש דינר דאי דינרי שני כסף איבעיא ליה למיתני ואף ע"ג. ד"ה שאני התם וכו', בהדי כלים שנים כל. [צ"ל] בהדי כלים דמה כלים שנים אפילו כל. ד"ה הכסף כסף ריבה וכו', ונתת בכסף. [צ"ל] ונתת הכסף. ד"ה ויצאה חנם אין כסף וכו', לאדון זה ויש כסף. [צ"ל] לאדון זה אבל יש כסף. ד"ה התוקע וכו', שתקע מפיו באזנו. [צ"ל] שתקע בפיו באזנו. שם, וראיה ללשון מורי בב"ק וכאן שמעתי אל תהי. [צ"ל] וראיה ללשון מורי אל תהי. שם, וקמ"ל רב אשי. [צ"ל] וקמ"ל רב אסי. [שיטה מקובצת]. א) גי' זו שהגיה רבינו ברש"י הוא כפי' רבותיו של רש"י שהובא בתוס' כאן וברש"י ותוס' בקידושין דף י"א ע"ב, אבל רש"י ז"ל בעצמו דחה שם פי' זה וצ"ע.
<h2>דף נט:</h2>
רש"י ד"ה אף התשיעי וכו', לא יהא נאכל. [צ"ל] לא קדוש שלא יהא נאכל. ד"ה אי נמי, איכא למימר וכו'. [צ"ל] א)למילף בהאי, תי' למימר נמחק, דינא דקאמרינן דהיא. ד"ה מנין הראוי פוטר וכו', העשירי עם אלו למנין דהשתא. [צ"ל] העשירי עם אלו מן המנויין דהשתא. ד"ה ומנה חמשה, לאו דוקא נקט ה'. [צ"ל] ומנה חמשה, לא נקט חמשה דוקא. ד"ה נוטל אחד מהם, דהואיל ויצאו. [צ"ל] נוטל אחד מהם, הואיל ויצאו. ד"ה אבל ספק מנין הראוי וכו', קמשמע לן. ענין אחר הא. [צ"ל] קמ"ל. לשון אחר הא. [שיטה מקובצת]. א) אולי צ"ל איכא למפרך בהאי דינא דקאמרינן דהיא הנותנת, הס"ד. ותיבת למימר נמחק.
